פסק-דין בתיק עפ"א 80272/06

1.          ביום 15.11.05 הוגש נגד המערערים כתב-אישום המייחס להם עבירות לפי סעיפים 145 ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: " החוק ") ול תקנות התכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967 (להלן: " התקנות ").

2.          על-פי העובדות בכתב-האישום, בין החודשים ספטמבר 2001 ועד יולי 2005, או בסמוך לכך, ביצעו המערערים ללא היתר, ברח' אלמגור 21, תל-אביב, עבודות בנייה הטעונות היתר: בנו קירות בלוקים מעליהם גג מקונסטרוקציית עץ ומעל הגג כיסוי מלוחות עץ. בצד האחורי של הבניין יצקו גדר בטון.

כתב-האישום הוגש נגד המערערים בהיותם בעלי הנכס, המשתמשים בפועל במקרקעין בעת העבירות והאחראים לביצוע העבודות הנ"ל.

3.          תחילתם של ההליכים נגד המערערים בהוצאת צו-הריסה מינהלי. נגד צו זה הגישו המערערים בקשה לביטולו לבית-המשפט לעניינים מקומיים (להלן: " בית-משפט קמא").

בבקשה הודו המערערים בבניית הגג והכיסוי מעליו, וכן בבניית גדר הבטון. הם הכחישו את בניית הקירות וטענו כי כל שעשו היה שיפוץ המבנה, שהיה כבר קיים, וצביעתו.

בית-המשפט קמא שמע ראיות, קיבל את גירסת המערערים, הורה על קבלת הבקשה לביטול הצו המינהלי לגבי הקירות ואישר את הצו לגבי הגג. אשר לגדר - זו נהרסה, כך שלא הייתה רלוונטית להחלטה בצו המינהלי.

            עד כאן ההליך המינהלי.

4.         בתיק הפלילי, שינה בית-המשפט קמא את טעמו והרשיע את המערערים בעבירות שיוחסו להם בכתב-האישום, לרבות בניית הקירות. בגזר-דינו מיום 19.10.06 הורה בית-המשפט קמא על הריסת המבנה כולו, הורה למערערים לשלם את האגרה והשית עליהם קנס בסכום של 1,000 ש"ח.

5.          את הכרעת-הדין סמך בית-המשפט קמא על תצלומי-אוויר שהוצגו בפניו, מהם למד כי המבנה בענייננו לא היה קיים נכון ליום 20.7.01, בעוד שהמערערים, כך על-פי עדותם, החלו להתגורר במקום מ-9/01 ועל מתן אמון מלא בעדותו של המהנדס דימיטרי שטיינברג, אשר ביקר במקום.

6.          בנימוקי הערעור על הכרעת-הדין, תוקף בא-כוח המערערים את קבילותם של צילומי-האוויר ומוסיף, כי גם אם קבילים הם, אין למוד מהם את שלמד בית-המשפט קמא, אלא להיפך. המבנה הוקם קודם כניסתם של המערערים למקום.

בנוסף, תוקף בא-כוח המערערים את קביעות בית-המשפט בדבר אמינותו ומהימנותו של המהנדס, ומכוון למהימנות עדויות המערערים והעדים מטעמם, אליהן כלל לא התייחס בית-המשפט קמא בהכרעת-דינו.

7.א.      אפתח ואומר, כי אין בכוונתי להתערב בקביעותיו הנחרצות של בית-המשפט קמא בדבר אמינותו ומהימנותו של המהנדס. בית-המשפט קמא ציין, כי הוא בחן את עדותו של המהנדס והגיע למסקנה, כי עדותו הינה עדות אמת.

בית-המשפט קמא דחה את ניסיונות בא-כוח המערערים לפגום במהימנות המהנדס, וקבע כי הוא נותן בו אמון באשר למחלוקת העיקרית בתיק זה:

"הנני נותן אמון לעדותו כי כאשר ביקר במקום ביום 6.9.01 המבנה לא היה קיים והיתה במקום תעלה עם קונסטרוקציה של ברזל סביב כל המגרש. כאשר ביקר במקום ביום 10.9.01 הבחין כי אותה תעלה שימשה כיסוד לבניית הקירות ובאותו מעמד הבחין בבניית החומה."

הלכה היא שבית משפט של ערעור, אינו מתערב בקביעות עובדה ובקביעות מהימנות של עדים, ולא מצאתי, בענייננו, לחרוג מכלל זה.

   ב.                  גם לגופו של עניין - אין ממש בטענות המערערים בעניין זה. לטענת בא-כוחם, מהימנות המהנדס נפגמת נוכח עדותו בבית-המשפט, משני טעמים:

1)         המהנדס העיד כי התצלומים אשר צורפו לדו"ח ביקור במקום מיום 14.7.05 אכן צולמו באותו יום, מבלי שנערך מזכר כלשהו בנדון ומבלי שציין זאת בדו"ח הביקור עצמו.

2)         המהנדס העיד בעדותו, מספר פעמים, כי בביקור במקום מיום 14.7.05 לא פגש איש (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 7-6; עמ' 4 ש' 21; עמ' 5 ש' 11), בעוד שבדו"ח הביקור עצמו רשם, כי פגש במערער ואף שוחח עימו.

   ג.     באין חובה חוקית לרישום עובדת ביצוע צילומים בדו"ח, לא הייתה כל מניעה לקבל כפשוטה את עדות המהנדס בפני הערכאה הדיונית, כי הצילומים נערכו על-ידו תוך כדי הביקור במקום. המהנדס העיד מפורשות שהוא ביקר במקום ביום 14.7.05 (ועל כך לא הייתה מחלוקת), ערך דו"ח (שהוגש) וצילם תמונות (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 14; עמ' 3, ש' 3). המהנדס הסביר על הקשיים בהם נתקל בביצוע הצילומים, מה עשה כדי לצלמם, הצביע וסימן את כיוון הצילומים ואף השווה ביניהם לבין הצילומים שעשה בביקורו ביום 10.9.01 (עמ' 3, ש' 26-13).